עולם המאיה המופלא
עולם המאיה הוא עולם עשיר וצבעוני הרווי בצורות, צבעים, תנועות, מספרים וצלילים שמאפשרים לפתוח את הלב, לשנות את תפיסת הזמן שלנו וללמוד על עצמנו ועל ההתפתחות האנושית על גווניה השונים. הידע המרתק הזה נוגע בתחומים כמו: אסטרולוגיה, פילוסופיה, יעוד, מימדים, ריפוי, קוסמולוגיה, מתמטיקה ובעיקר מלמד אותנו את חכמת הזמן. אנשי המאיה היו בני אדם שמחים ואוהבי שלום אשר חיו לפני כאלף שש מאות שנה באזורים שונים בדרום אמריקה, בייחוד בחצי האי יוקטן שבמכסיקו ובגואטמלה. זוהי קבוצה של נשמות עתיקות, רכות ואוהבות שזרעה עבורנו קודים בצורה של סמלים כדי שנוכל להרחיב את ידע הזמן שלנו ואת האמונות המוגבלות שלנו לגבי עצמנו. בהתגלמותם הפיזית בנו אנשי המאיה פירמידות ומקדשים, פיתחו את המתמטיקה, האסטרונומיה,האמנות והאסטרולוגיה והרכיבו לוחות זמן שונים שבראשם הצ'ולקין, הלוח הקדוש. לאחר הצפנתם של הקודים במבנים ובלוחות הזמן, עזבו אנשי המאיה הקלאסיים את כדור הארץ מבלי להשאיר עקבות.
הקודים שהשאירו אחריהם בני המאיה המצוירים על קירות המקדשים ומוצפנים בלוחות הזמן שלהם, מוצגים בדרך של צורות גיאומטריות שמאפשרות להתחבר למקור ידע טהור של סימנים וסמלים.הקודים הללו מרחיבים את ההיכרות שלנו עם עצמנו, את תפיסת הזמן שלנו ואת היכולת להיות שמחים בחלקנו. הידע המובא בסמלים של המאיה מקביל לידע של האותיות העבריות, להקסגרמות שבספר התמורות הסיני, לרונים הויקינגים ועוד. הצורות הגיאומטריות מספרות לנו בשפה הבראשיתית של הבריאה על התוכנית האלוהית הקיימת ומאפשרות להיזכר מחדש במה שברמה מסוימת אנחנו כבר יודעים.
אנשי המאיה שקרויים גם שומרי הזמן הגלקטיים תכננו עבורנו את ההתפתחות האנושית והעלייה במימדים של כדור הארץ בצורה מבריקה.
הם מציגים בפנינו את תבניות האבולוציה של הגוף והמח האנושיים החל מ-3113 לפני הספירה ועד היום. הם הבינו שכדי להשלים את הצעד הבא בקפיצה האבולוציונית,
עלינו להרחיב את השימוש ביכולות המוחיות שלנו בעיקר בכל מה שקשור בנושא הזמן. כבני אדם שאוחזים באשליית הזמן כקווי, מאד חשוב שנבין כיצד פועל התהליך בזמן כדי שנוכל לעשות שינוי.
אז איזה אומנות תרצו לעשות עם הזמן שלכם?
אז מה זה זמן?
כולנו סופרים שנים, חודשים וימים ולרוב כבולים באשליית הזמן. פעמים רבות אנחנו לחוצים, מותשים ומודאגים, מסתכלים על השעון ומודדים את כמות הזמן בין מפגש למפגש ובין משימה למשימה. כרגע הזמן מריץ אותנו מעניין לעניין על מנת שנגיע לכמות גדולה של הספקים. בעקבות לימודי המאיה והניאופסיכולוגיה הבנתי שהזמן והמרחב הקבועים לא באמת קיימים. למרות שהמח גורם לנו לחשוב שהזמן הוא גורם חיצוני שמשפיע על חיינו, הזמן קיים אך ורק בתודעה שלנו. המערכת המוחית שלנו יוצרת מציאות שמוגבלת לכדור הארץ והיא זו שטבועה במח שלנו, למרות שלמעשה קיימים אינסוף של מימדים וחיים שרק היום הפיזיקה הקוונטית מתחילה לגלות את קיומם.
מכיוון שאנחנו יצורים תלת מימדיים שמתבססים על אורך, רוחב ועומק, אין לנו עדיין יכולת לזהות מימדים אחרים או ישויות שבאות מהם. בפוטנציאל קיימת אפשרות להעלם מהחדר ולנוע לזמנים ולמרחבים אחרים. הזמן הוא מימד נוסף, המימד הרביעי שאנחנו תופסים אותו כקיים מחוצה לנו. אמנם קיימים תומכים טבעיים לזמן כמו מחזורי השמש, הירח והכוכבים, אך אלו הן עובדות חיצוניות שממחזרות מידע שמוגבל לטווח הקליטה של כדור הארץ בלבד. כל היקום הוא
תוצר של מערכת המידע הפנימית שלנו. כשאנחנו עוצמים עיניים אין שמש, ירח ואובייקטים בכלל. הם קיימים אך ורק בתודעה שלנו. ברגע שאנחנו משחררים את ההמצאה הזאת של המח שמגדירה בפנינו אפשרויות שהן בין נקודה לנקודה על גבי הזמן, אנחנו נחשפים לאינסוף של אפשרויות במרחב ובעל-מרחב.
בכל אחד מאיתנו קיים מעין שבב פנימי שקובע עבורנו את הזמן. כדי להבין את העניין טוב יותר נתבונן בתינוק בן כמה חודשים. לתינוק אין שום מושג על הזמן כפי שאנחנו המבוגרים תופסים אותו. הוא לא יודע מה השעה וגם המושג הכמותי של זמן הוא לא חלק משגרת חייו. אפילו אם מדברים עם תינוק בן שנתיים ומסבירים לו שאנחנו הולכים ושנחזור בעוד שעתיים, הוא לא יתפוס בהכרתו מתי אנחנו מתכוונים לחזור. מבחינתו אנחנו כאן ועכשיו ועד שנחזור אנחנו לא כאן וזהו. מושג הזמן כפי שאנחנו תופסים אותו לא קיים אצל תינוקות ולמעשה לא קיים בכלל.
לפי המאיה אנחנו נמצאים בעיצומם של ימים מאד מרגשים עבור המין האנושי. בזמנים אלה אנו עוברים קפיצה קולקטיבית מתוכנית האב )שבקבלה קרויה "פרצוף אבא"(, היא התוכנית הליניארית, הקוטבית והשמשית שבה אנו חיים למצב של תוכנית האם ("פרצוף אמא"), היא האנרגיה הספיראלית, הנשית, אנרגיה של אהבה ללא תנאי. בתוכנית האב אנו חיים מתוך תוכנה מוחית אוטומטית מוגבלת, שבה אנו מונעים ע"י חסר וע"י התחלה וסוף מוגדרים.
אנו נעים בטווחי זמן מוגבלים ומשתדלים להגיע לכמה שיותר הספקים על גבי רצף הזמן המתקתק. המוות שמסמל את סוף התהליך האנושי מאיץ ודוחף את חווית הזמן. תוכנית האב יצרה פיזור אנרגטי וסוג של כאוס במערכות שלנו. בני האדם היום חיים ברמות אנרגיה נמוכות ובתחושה שאינם מספקים את הדרישות מהם. אנחנו כל הזמן מתנהלים בהשוואה לעולם שבחוץ ומתרוקנים מאנרגיה בכל רגע נתון. הזמן המיוחד שאליו הגענו בהתפתחות האבולוציונית הוא הזמן לשנות את הגישה שלנו בנוגע לזמן ולמרחב ולעבור לתפיסת זמן שפתוחה לאינסוף ובה הכל הווה. ההיסטוריה והאבולוציה הביאו אותנו למצב הנוכחי והיום הגיע הזמן לשדרוג המערכת שלנו למערכת חכמה, משוכללת ושקטה, שיש לה יכולת לייצר אנרגיה בעצמה. בתוכנית האם אנו מלמדים את עצמנו להפוך לכור אטומי של אנרגיה שיודע להטעין את עצמו מבפנים, ללא תלות בעולם שמחוצה לו. ככל שהתהליך נמשך אנו הופכים למכונת תקשורת עצומה שיכולה לקלוט ולשדר אנרגיות של רטטים מעודנים יותר מאשר התדר הפיזי. בתנועה הספיראלית ההתחלה, הסוף והמוות לא יתקיימו יותר במערכות שלנו.
